הראשון בספטמבר

שתייםb14fa4a24c9ce55f6e803c1f36a68ac0 עשרה שנה שעברו מהפעם האחרונה שהתחלתי את שנת הלימודים בראשון  בספטמבר ולא משנה באיזו מקום הייתי בעולם התחושה בבטן היא עדין אותה תחושה מהרגע שעליתי לכיתה א’  לפני 24 שנים. אף פעם לא כתבתי וכמעט ולא דיברתי על הזמן הזה כתלמיד בבית ספר, תמיד הדחקתי את זה עמוק פנימה, פחדתי שאם אני יפתח את זה אני פשוט לא יפסיק לבכות. הייתי ילד שאף פעם לא רצה לקום בבוקר וללכת לבית ספר, ילד שלא הבין למה צריך לחלק ציונים כל הזמן, ילד שרצה לשחק בחוץ ולא לשבת מול שולחן ולוח 8 שעות ביום כאשר מסביב בעולם מתרחשים דברים מענינים הרבה יותר שמהם הייתי רוצה ללמוד.  העניין היה שכל פעם שרציתי וניסתי לשנות את המערכת זכיתי להתנגדות מצידה, מה לא עשו לי: כתבו לי ביומן וסיפרו להורים שלי איזה ילד רע אני. שלחו אותי לעמוד בפינה ולהסתכל על הקיר, לשבת שעות על הספסל האדום ליד חדר המנהלת, להירשם במזכירות (עדין לא הבנתי מה היה הרעיון של זה) לעשות עבודת רס”ר בבית ספר, הישעו אותי והרחיקו רק שלא יצטרכו להתמודד איתי ובהמשך אחרי מאות שעות יועצת, פסיכולוג, מבחני קשב וריכוז, כמה מאות גרמים של רטלין, מעבר של בית ספר, מערכות שעות מיוחדת רק לי ואלפי שעות מחוץ לכיתה גמהה בי החלטה לעזוב את בית ספר. כן 11 שנות לימוד הספיקו לי, לנפש ולרוח שלי.

11 שנים בהם לא זכור לי רגע אחד שמישהו הסתכל עלי וראה אותי כמו שאני באמת, ילד! סקרן! רגיש! חולם! מלא אהבה! שרק רוצה לשחק, לטפס על עצים, לעבוד עם היידים, ליצור, לשיר ולרקוד…כן! להיות ילד כי זה מה שהייתי ילד.

מערכת החינוך של היום סובלת מחוסר היכולת לאפשר ליחודיות של כל ילד לפרוץ החוצה, היא מנסה לייצר מוצר דוגמטי, צבא של אזרחים להעתיד ששולטים בתורת הסדר והקונפרמטסיטיות, מקבלים שרטוט לגו של החיים ומתחילים לעבוד דרכו. אין למערכת החינוך ולאנשיה את היכולת להכיל את המורכבות והיצירה של הטבע, לאפשר ליחודיות של כל ילד לבוא לידי ביטוי במרחב החינוכי, לתחבר וליצור יחד עם השותפים שלו במרחב החינוכי. מרחב שמטרתו צריכה לאפשר ביטחון, לצמיחה והתפתחות ריגשית לצד רכישת מיומניות וכלים הנחוצים כיום בעולמנו על מנת שנוכל למצות את הפוטנציל עצום שגלום בכל אחד מאיתנו, לתת לזרע היחודי שבכל אחד מאיתנו לפרוץ החוצה ולחסוך לחברה מיליוני אזרחים מדוכאים אשר במקום לפתח את הזרע מוצאים את עצמם בוהים בצגי טלוויזיה או בכל התמכרות אחרת.

לא יכול להיות שנמשיך להשלים עם מציאות חינוכיות שכזו! נכון אני יודע שמקביל לזה נעשים המון מאמאצים לעשות שינוי. רבים מחברי שותפים לדרך הזו, משקיעים את זמנם ביצירת סביבה וחינוך אחר. בכל העולם הנושא מעסיק מיליוני בני אדם, אלפי אירגונים מוקמיים כל שנה על מנת לאפשר לשינוי הזה לקרות, בתי ספר חדשים נפתחים ברוח הטיפוח והתמיכה של התנועה העולמית הזו, דמוקרטים, דיאלוגים, מונטוסרים, אנתרופוסופים ועוד..

התודעה של כולנו מתפתחת ומבינה את השינוי שצריך להצמיח ולצד זה אנחנו צריכים כחברה להמשיך ולא לוותר על הדבר הפשוט ביותר שמגיע לכל ילד, להיות בדיוק כמו שהוא!

אני כותב את המילים הללו ולצד הביקרות וכעס שיש בי חשוב לי לתת מקום של חמלה גדולה לכל אותם אנשים שהיו חלק מהמסע שלי בבית הספר, מורים ומנהלים שעשו את מה שלימדו אותם שנכון, אנשים עם לב גדול ורצון לתת בתוך מה שנראה להם נכון ורצוי באותה תקופה. היכולת שלנו לחולל שינוי במערכת הקיימת היא קודם כל ההבנה שהמערכת היא אנשים שאוכזים במערכת אמונות מסויימת על מנת לשמר את הסדר הקיים ולא לאפשר לכאוס מקום- להתפתחות ולשינוי לבוא. בשביל לשנות ולהביא את העולם החדש בחינוך אנחנו חייבים ליצור חיבורים וגשרים עם העולם הישן ולעשות את המסע הזה במשותף.

מחר שתשלחו את הילד לבית ספר, תתנו לו חיבוק גדול ותגידו לו בכל רם שהוא מיוחד ויחודי ושהוא לא יתן לאף אחד להגיד לו אחרת לא משנה לכמה שעות הם ישלחו אותו לשבת על הספסל האדום;)

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s