שורשים

לפעמיים אני מרגיש שאני באמת חיי בסרט, במהלך הזמן האחרון גם למדתי לקבל את הסרט שלי ולהבין שכל אחד מאתנו חיי בסרט שלו ועל-מנת להתקדם בסרט שלנו אנחנו צריכים קודם כל ללמוד לקבל את הסרטים האחרים סביבנו, להכיר בעובדה שכל אחד צריך סיפור כי לכל אחד יש כאב פנימי שדרכו חיו עוברים, יש אנשים שבוחרים בסרט שמאפשר להם לשים את הכאב הזה בצד ולהתעלם ממנו, ויש קבוצה אחרת שפשוט הבינה כל אחד בדרכו שלו שחייבים להביא את הכאב הזה לתוך הסרט ולהפוך את זה לחלק מהסיפור מהתהליך.

בחיינו אנו כל יום יוצרים סיפור אחר בתוך הסרט שלנו, מציגים לעצמנו תקווה לעתיד טוב יותר, כי מה לעשות לפעמיים הווה הוא לא בדיוק מה שאנחנו רוצים, הוא מה שאנחנו מקבלים או פשוט מה שיש ואז בגלל שציפינו לסרט אחר אנחנו מתאכזבים ומנסים לערוך את הסרט מחדש, כך שנוכל להמשיך לחיות בנוחות עם המציאות בחוסר ידיעה ששוב שהמצאנו סיפור חדש, שיאפשר לנו לנשום עד התמודדות הבאה, יש אפילו שהגדילו לעשות ולקחו את זה למקומות גדולים באמת יצרו סיפור  גדול שבכך הם מתארים את עצמם את מי שהם. הרי ולפחות כך נראה לי, כולנו קצת חוששים מהשאלה הזו, מי אתה? האם אני זה מה שלמדתי באוניברסיטה, האם אני זה מה שאני עושה כל יום בין שמונה לחמש, האם האני הזה הוא קבוע וחקוק מראש או שמדובר בהזדמנות ליצור סיפור חדש, הגדרה חדשה ובכך לאפשר לנו להתחמק מן האכזבה מהצפייה, מההוויה.

יש לי תחושה מוזרה לאחרונה שהסרטים של כולם קצת רועדים, כולנו קצת קופץ המסך או מופעים כמה כתמים שחורים מעצבנים כאלו, הכתוביות נעלמות, הסאונד הנעלם או שיש רק סאונד בלי תמונה, אני מרגיש שמשהו מתחיל לשבש את התדר הרגיל ותדר מתחיל לעלות ולהיכנס לחיינו, תדר של שינוי של אפשרות אחרת, הזדמנות להתעורר מהסיפור שלנו ולעבור לסיפור אחר, בלי התחלה ובלי סוף רק אמצע שכול הזמן קורה, בהתחלה זה טיפל’ה מרגיש כמו לעמוד במקום אבל לאט-לאט אתה מתחיל להרגיש שמשהו קורה סביבך, מגיע שלב שהשקט הופך לרעש ולקול אשר מאפשר לך להיות, לשמוע ולהרגיש את הקולות ולראות את עצמך כחלק מסיפור הרבה יותר גדול, אומנם דקה אחרת בסרט מאשר הסובבים אותך אבל אותו סרט, סרט  שינוי, מקום שיודע שתפקידך הוא להיות השינוי, להביא אותו אל חייך שלך ובכך לאפשר לאחרים לחוות סיפור אחר, דרכך, לשמש להם עץ יציב של הוויה, נתינה, הקשבה וגם הזדמנות להביט בסיפור אחר לשבת בחיק העץ ולהציץ בענפיו, ליהנות מהצל ולזכות לאכול פירותיו בבוא הזמן.

רק כאשר נצליח לשבת זה בצל זה, לשמוע ולהקשיב אחד לשני, למרות הקשיים, השוני וההבדל בין הסיפור שלנו, הצורה שלנו, הפירות שאנחנו נותנים, מה שאנחנו רואים או לא רואים מצמרותינו. לנסות להיות ביחד בשקט, להקשיב לרוח, לשמוע את התנועה, להיות הצמרמורת שעוברת גופינו ברגע זה ולהבין שגם אם אנחנו נראים, חושבים, מאמינים ומרגישים שונים גם אז !חשוב שנביט לאדמה ונראה שהשורשים של כולנו נטועים בה, כולנו ניזונים מאותו מקור, מקור החיים אמא אדמה

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s