העיקר הבריות

לפחות יש להם סבון בסיפור הזה

“תודה לאל שאני בריא” או “העיקר הבריאות” את שני המשפטים אלו כמו רבים אחרים ודומים להם שמרביתנו שומעים במהלך חיינו יותר מפעם אחת אבל לרבים ובעיקר לי המשפט הזה היה חסר תוכן עד לאחרונה ולעיתים גם ריק. אני מודה, אף פעם לא עצרתי והקדשתי לו את מירב תשומת הלב המגיעה לו, בריאות הייתה בעיני דבר שכמעט לא נוגע לי ישירות וגם אם חס וחלילה חליתי אז בית החולים הקרוב היה במרחק של 15 דק’ הרופא במרחק של 5 דק’ ואמא שלי במרחק של  דקת קריאה למיטה.

למעשה אני מדבר על הרבה יותר מרק גישה לשירותי הבריאות שהפכו את העניין הבריאות לחסר חשיבות בעיני שלי ובעיניים של  חלק גדול מהקבוצה החברתית בה גדלתי מקום שהפך לעיתים את הלכלוך למגניב וקול, תרבות אשר בגיל הנעורים שררה בה נורמה שככול שאתה מתקלח פחות או לובש את אותה חולצה יום אחר יום אתה יכול לזכות למקום חברתי יותר בטוח. יתרה מזו משפט כמו “לך לשטוף ידיים” נראה לי תמיד כמו ניסיון עקר לחנך אותי ולשגע אותי הרבה יותר מאשר לדאוג לבריאותי, הרי מה כבר יכול לקרות מקצת בוץ, צבע וכמה כתמי שמן…

העיקר הבריאות כבר אמרנו, לא? אבל הודות לכמה ילדים חמודים ודי מלוכלכים, ילדים שרוב זמנם הוא לבלות בין ערמות של זבל שזרוק סביב חצר המשחקים שלהם בבית הספר לצד צואה של בעלי חיים, אוויר מזוהם, שאר ירקות (באמת ירקות) וריח ועשן של שריפת זבל שנכנס לך כל-כך עמוק לאף שאתה מפסיק להריח דברים אחרים ולאור כל החוויה המרעננת הזו אין אף אחד שאומר להם “ילד! ידיים כבר שטפת היום?”. חמור מזה נגיד שימצא הצדיק בסדום (ויש בנפאל הרבה כאלו) שיגיד להם לשטוף ידיים, אם לא עם סבון אז לפחות עם מים אז גם לפעמיים למצוא כאלו נקיים לא תמיד יש בנמצא ואז השלב הבא הוא פשוט מאוד ולא צריך להיות דוקטור כדי לחבר את כל המשתנים הללו לכדי דו”ח רפואי מסובך בשביל להבין לאיפה מובילים הדברים ומה התוצאות שלהם: מחלות + זיהומים + פצעים + מוגלות= כל אלו מובילים במקרה הטוב להיעדרות מבית ספר ולא פה אין ועדת חולים בכיתה שתדאג להביא לפציינט היקר שלנו את שיעורי הבית ולהזכירכם אנחנו עדין בתסריט האופטימי כי החברים החדשים שלי הם בכתה ד’-ה’ והם גם צריכים לעבוד לפרנסתם ולפרנסת המשפחה שלהם, הם צריכים לשטוף כלים במסעדה מקומית, לנקות שולחנות במזנון השכונתי, לסחוב בלוני גז, לסדר את הירקות בשוק, לשטוף רצפות, לטאטא אבק ממקום אחד למשנהו אבל מה לעשות שאתה חולה ולא יכול לעשות את כל הפעולות הללו הנדרשות “להתפתחות הילד” אתה נשאר בלי פרנסה אשר משמעותה פחות אוכל, פחות אנרגיה, פחות השכלה והרבה פחות הזדמנויות לחיים טיפל’ה יותר טובים. פה בנפאל הבריאות היא עדין לא העיקר, העיקר הם קודם כל הבריות.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s