איבדתי את האוהל

1.פתאום הרגשתי לבד, עדיין לא ברור לי הרגע שבו הרגשתי כל-כך לבד מזה שלושה שבועות של מחאות,  הרמות מאהלים, הפגנות אין סופיות, זעקות גרון שלא מפסיקות לפמפם את הזעקה החברתית וקוראות לעם להתאחד סביב המסר הפשוט כביכול  של צדק חברתי, אבל בין מסרים, הצעקות השלטים, הכתבות, המעצרים, האנשים המדהימים שפגשתי, החברים החדשים שרכשתי לעצמי, עשרות חלפות טלפונים כאילו הייתי אני באיזה ספידייט סוער שלא נגמר, כמה עשרות של סמסים של מכרים ושל כאלו שרוצים להיות מכרים שמצעים את מרוכלתם ואת עזרתם בכל נושא, אין סוף צמרמורת שעבור בגופי ותחושת של גאולה מגיע לצד ציניות וסקפטיות של הפסיקו ללוות שאת הימים האחרונים מלווים בדו שיח שלא פסק ולא פסח על אף מגזר מירושלים עד תקווה ומשם ללוינסקי ללילה סוער של חשש אמיתי מפינוי ושיחות מורכבות עם אנשי מהמקום שהובילו אותי להזיה ולחיפוש של שיח חדש ומתאים שיח שנדמה שנמצא אי שם ביפו בין יפת לבין החומוס המדהים של אבו גמי’ל לצד הפיקוסים המצילים בין שאריות הבייגלה המתוק של המאפיות המקומיות תוך שיחות משמעותית לתוך הלילה עם תושבי עגמ’י שחזרו הרגע מעבודתם בניקוי רחובותיה של תל אביב. ועדיין הרבה תחושות , הרבה רגעים, זיכרונות, אנשים קשרים חברים, ועדיין 300 פאקינג אלף איש ואני מרגיש לבד, לבד כי התחושה שהמסר פוספס, או יותר נכון נעקף ע”י בליל של פופולאריות של מינסטריים חזק שעטף את המחאה שלי את האמונה שלי ונחטף ע”י מדורת השבט באכזריות וברוטאליות אי שם ברחוב קפלן פינת משרד הביטחון, כמה טריוויאלי שבדיוק באותו מקום שממנו יוצאת שטיפת המוח, איבדתי את עצמי ואת האומנה במחאה הטהורה הזו ועמוקה הזו, הרגשתי כאילו אני נמצא בקהל של תוכנית ריאליטי מצליחה וכרגע רק מחכים לתוצאות  הסמסים על מנת לקבוע מי המנצח , העם, שלמה ארצי, או שמה הממשלה ששוב הצליחה לערפל את כולנו ולטשטש את עינו של הציבור.

2.אני מאמין במחאה אבל יותר מכל אני מאמין שיותר מאשר דרושה מהפכה דרוש המשך עבודה על שינוי התודעה, אומנם כבר נכתבו השלטים אודות “מהפכה של תודעה” אבל ההרגשה שלי  היא, שהדרך עוד ארוכה והיא לצערי לא עוברת דרך שלמה ארצי, ריטה ואחרים היא חייבת לזרום בדמם של האזרחים, בלי סיסמאות בלי זמרים בלי מסכי ווידיאו ומסרים פשוטים להבנה, היא חייבת להיות חלק מבשרנו וחלק מהתודעה  החדשה אשר אותה אנחנו רוצים להנחיל לדורות הבאים.

3.אין לי ספק שלא מדובר במחר ולא בחודש הבא, מדובר על תהליך עמוק אותו צריכה לעבור החברה הישראלית על כל גווניה הערבים, והיהודים, הדתיים והחילונים הימניים והשמאלנים , אותו תהליך ידרוש מאיתנו וויתורים קשיים ואף כואבים לרובנו אבל רק כך נוכל לתקן ולהקים חברה חדשה המבוססת לא על העבר הלאה על הווה והעתיד של כולנו.

4. ולסיום קצת השראה לימים הבאים… נראה לי שנצטרך זאת.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s