סיפור מחדש- חלק א’: האור שבקצה העגבנייה

השבועות האחרונים בפרו מחזירים אותי אחורה לקיץ 2010, זה היה הקיץ שבו החלטתי בגאון וקול, (וכן’ גם הודעתי לאבא שלי שאני צריך להלוואה ממנו) שאני הולך להיות חקלאי, ולא סתם חקלאי רגיל כזה שמסתובב כל היום בין התאילנדים שלו, אני הולך להיות חקלאי אורגני!!, אבל רגע, זה לא היה הסוף של ההכרזה, כי בתוכי החלטתי עוד שתי דברים מרכזיים, האחד הוא שאני לא הולך להשתמש בכלים בעלי מנוע, כי הרי עוד רגע נגמר הנפט בעולם(Oil Pick), והשני היה שפרמאקלצר הולכת להיות התשובה שלי לשנות את העולם, והגינה שלי תראה לכולם למה לגדל את המזון שלך זה הכי changemaker  שאפשר.

הימים היו ארוכים והיבלות שעל הידיים שלי גדלו כל יום, שכרתי שטח אדמה, השקעתי במערכת השקייה מטפטפת למדי, קניתי שתילים, הנבטתי זרעים, קימפסתי כל דבר אפשרי ואפילו ישנתי לילה אחד בשדה כדי להקשיב לעגבניות צומחת ולשלוח להם אנרגיות טובות להתמודד עם כל המחלות האפשריות שהם תפסו. החודשים עברו הקיץ הלוהט הפך לחורף גשום (פחות או יותר) עגבניות פינו מקומם לגזרים עסייסים ואני המשכתי להפסיד כסף, אבל לספר לכולם על החלקה האורגנית שלי שגדלה וצומחת מיום ליום, אפילו השכן המכונה “המרסס” הגיע להציץ במשוגע שהלך על “ידני”. הימים היו ימי הטרנד האורגני בשיאו (כך לפחות חשבתי אז) ואני שניסיתי למכור את תוצרתי גיליתי להפתעתי שצריך אישורים ותקניים ובדיקות וכל זה עולה מלא כסף (יחסית לחקלאי צעיר ועני) וקח מצאתי את עצמי מוכר את החצילים המופוארים שלי, בשוק הלא אורגני בנתניה, אחרי שהמוכר עשה לאבא שלי טובה שהסכים לקנות אותם. האביב הגיע ואיתו הצורך להתפרנס אז מצאתי עבודה בחצי משרה מה שהפך את החלום האורגני לקצת פחות רציוניצלי אבל עדין נגיש ואפשרי עד ש…דפני ליף החליטה לשים את האוהל שלה ברוטשילד ואז באמת הכול התפוצץ!

במקום לגדל את העגבניות של הקיץ השני שלי, מצאתי את עצמי מתרוצץ בין הפגנה להפגנה, מעגל למעגל, סטאטוס מוביל לעוד אחד, מגיב משתתף צועק צוהל, בוכה וגם דואג לבקר בתחנה המשטרה פעמיים. כן ראיתי את האור (של הבימה) והרגשתי בגוף תחושה חדשה, לקח לי בערך עד עכשיו להבין מה היא הייתה, ויותר מזה רציתי להבין איך משחזרים אותה, הוא האם היא הייתה שם באמת (התחושה) הוא שזה היה חלום או הזייה שגרמו לי להרגיש את אותה תחושה והרגשה שאז בקיץ של 2011 חשבתי שאולי ככה נראת האמת. אבל האמת האמיתי היא שזו הייתה רק ההתחלה של המסע למציאת התחושה.

בחלק הבא, אספר לכם לאן המסע לקח אותי ומה גיליתי בצלחת האורז שלי

השיבר שכמעט שבר אותי
בתמונה: השיבר שכמעט שבר אותי
Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s